קרעטשניף (שם בדוי)

פורסם בגיליון ראש השנה של מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", ב-6 בספטמבר 2021

זה הנכד של האדמו"ר מקרעטשניף (שם בדוי). הוא מציג בנחישות את שוקו הגרום על דרגש העץ החום השרוט, מתיר בתנועה מיומנת את שרוכי המכנסיים האפורים מכביסה, מניח למכנסי הפוליאסטר השחורים להשתלשל על גרב הניילון השחור הארוך שגלים קטנים נוצרו בעקבו, כשהוא מביט בתנועה בלתי־רצונית לעברי, לראות אם הייתי עד לחזיון הבנש"קים הנורא. הוא פושט את מכנסיו במהירות, ואז את גרביו, שוקיו הלבנים חשופים בחיוורונם. הוא נותר בחולצתו הרחבה והבוהקת שרק שלושה כפתורים בחזהּ, ופונה בחיפזון למקלחות, שם — כמנהג חסידים ואנשי מעשה ובנש"קים קדושים — משלים את מלאכתו. רעש המים נוגש באוזני החתומות.

זה הנכד של האדמו"ר מקרעטשניף, שסיים עכשיו ללמוד בחברותא טור שולחן ערוך, הלכות תערובות. אני סיימתי עכשיו את המשמרת. ערכתי אייטם על מרב מיכאלי. "אתה יודע מי זו מרב מיכאלי?" אני שואל אותו בלחש, אבל הוא אינו שומע. רעש המים מתחזק, מועך את רקותי הקרחות. אני עדיין הלום על הדרגש, אפוף מלים וכותרות ולינקים. "אתה יודע מה זו אינפלציה?" הוא שוב אינו שומע דבר. שכשוך המים בבור המקווה מתיז נתזי כלור לעבר קירות הקרמיקה המכוערים. הוא ודאי שואל שם אם אני יודע מה זה נ"ט בר נ"ט, אבל גם אני אינני שומע דבר. וככל הנראה הוא אינו שואל דבר. הוא בשלו, בקרעטשניף, וגם אצל חמיו הקדוש, וגיסיו הקדושים, וילדיו הקדושים. ומחר יש טיש לרגל פדיון הבן אצל גיסו, והלילה תהיה חתונה לבן דודו, שיתחתן גם הוא עם אשה חסודה בשפיצל ויקים משפחה קדושה לתפארת.

אין בך כלום, אני ממלמל לעצמי, כדרכי בחודשים האחרונים. אין בך כלום. לא נותר בך דבר מלבד רִיק עצום ורב, ושאריות זיכרונות זכים, ואלוהים שרוף במדורת עצים לחים. אין ייסורים כשריפה בעצים לחים, אבל כבר נכתב: אם אסק שמים, שם אתה; ואציעה שאול — הנך. אני נשרף בייסורים כבר שנים ארוכות ורבות. אומרים שזה למען צער השכינה. כעת הגיע זמנך, למען צערי.

את הרחובות לופתת באחרונה סמיכות צמיגה, ניתנת למישוש. חלומותיהם הנכזבים של כל אנשי בני ברק ניתכו למולסה כהה והיו לגולם גדול המשוטט בעיר וגומע את לבבות החסידים הממהרים לשיעור ב"מאור עיניים". אני כבר ממעט לצאת מן הבית. פגישה עם הגולם היא עצב נורא משאפשר לשאתו. פעם שאלתי אותו: היכן חברך, הלב היפה שהיה כאן תמיד והתפלל לקדוש־ברוך־הוא בלילות? והוא רק צחק והושיט את ידו חסרת הצורה ללחיצה, שנדמתה כטבילה בקערת זפת. מישהו מהבניין השני מנגן בשבועות האחרונים מין סילוף מוזר ללהיט חסידי בלתי־מזוהה. לעתים עושה זאת בכינור, לעתים באורגנית, לעתים בקלרינט. אני כבר אינני מנגן דבר. לא נותר עוד מה לנגן. כולם עושים זאת טוב יותר, מצליח יותר, משתלם יותר, מכניס יותר. לאיש זה אינו דרוש.

אני טובל במקווה, טבילות רבות, בזו אחר זו, חסרות תוחלת. בטהרה רק מתפנה הלב לחוש בכלום. הקדוש־ברוך־הוא, אי־אפשר יותר. בחוץ תולים פרחי חסידים נורות צבעוניות, לכבוד שמחת החתונה של הרבי שליט"א, כלומר בנו, עם הרבי שליט"א של האחרים, כלומר בתו. ברחוב כבר לא נותרה חניה. ג'יפים לבנים ושחורים נוצצים מליסינג חונים על המדרכות, והחסידים הגיעו מכל הארץ לחגוג. ניכר שאיש מהם אינו חש בנוכחותו של הגולם, אף שקודם לכן הוא קרץ לי מחוץ לבית המדרש של הרבי שליט"א. הווווווו, מיילעך, מישהו מניע את ראשו בחן במין מעגל בלתי־נראה ומקדם לשלום חבר ותיק מביתר עלית. גם אני מניע את ראשי בחן מבלי משים ובוחן את התחושה. אכן, הרבה יותר טוב.

בקומה העליונה מתחיל האורגניסט לנגן. אברך גוץ, שערו שחור, לחייו מתפקעות, זקנו קטן ומסופר במחתרתיות כדי שלא יבחינו וכן יבחינו, פדחתו מקריחה, כפתור אחד בווסט שלו לא עמד בעומס הרב, נעליו מצוחצחות וכואבות, גילו אינו עולה על עשרים ושתיים, והוא מכניס סכומים נאים מדי ערב. תלמד ממנו. הוא מרביץ בקלידים בביטחון שאין דומה לו, אצבעותיו הקצרות נחות במיקומים אקראיים ויוצרים רעש איום אך נפלא ומקפיץ. כך אומרים כולם: מקפיץ. פרייליך פרייליך פרייליך עוילם, זועק הזמר, מבני החסידות, שמח יותר מתמיד. הוא אברך נאה למדי, רזה, תמיר, בעל כרס קטנטנה עשויה מַצִּיּוֹת והערינג, פאותיו האדמוניות מסולסלות יפה, ושערו עומד עד כה במבחן השנים. הרבי עכשיו ירד מהג'יפ, האחד־עשר ברחוב והיפה מכולם. הרבי איש בריא בשר עד מאוד, פניו צוחקות תמיד, ראשו גדול ורחב ושוקע בתוך גומחת צווארו, והקפוטה המבריקה שלו כחולה ויפה. איבכיין צדיקים יראי וישמוחי, צועק הזמר, והאורגניסט מפליא בקלידים את מכותיו.

אני מתניע ובורח מהרחוב, ומיד נכנס לחניית הבניין שלי הג'יפ השנים־עשר, שחור, מבריק, ועליו תג נכה וסמל של איחוד הצלה גם יחד.

"לירושלים, מישהו?" אני שואל בטרמפיאדה ביציאה מהעיר. בנש"ק אחד, גבוה ורזה ובעל פנים שמימיות, ממהר אל חלון הרכב. כן, אני מגיע לעזרת תורה ליד רחמיסטריווקא. בטח, למה לא. מה אכפת לי. אולי אם יילך טוב גם אהיה חסיד רחמיסטריווקא, ואם אסיים את החובות אקנה לי דירה נאה בעזרת תורה ובני יהיו כשתילי זיתים חסידיים ליד שולחן השבת.

"ראיתי אותך כמה פעמים ברחוב, שם ליד הבית־מדרש של הרבי שליט"א", אומר לי הבנש"ק. אלי הטוב, זה הנכד של האדמו"ר מקרעטשניף, ששאל אם אני יודע מה זה נ"ט בר נ"ט. הרי אינני יודע דבר, ואין לי מה להשיב.

"אמרו לי דברים עליך, שאתה מבין מאוד ואיש לא רגיל". כן, אני איש מוזר. נכון. איך יודעים מזה אצל הרבי שליט"א? "הרבה זמן רציתי להתקשר אליך. לא העזתי", אמר והידק את שרוכי מכנסיו במבוכה, בעוד אני מהנהן ומגדיל את עיני לאות הבנה.

"אני לא יכול יותר בחיים האלה", אמר הבנש"ק במבטא עגול ולח, ואני ריכזתי בו מבטי בחמלה. "אני לא יכול יותר. אני רוצה להיות חילוני".

קישוטי כלה

בַּיּוֹם הַהוּא יָצָאתִי לַשָּׂדֶה
נֶצֶץ לֵב הַשֶּׁמֶשׁ זָהַר בְּחֶלְקַת הַפִּלְפְּלִים
נִגּוּנֵךְ הָיָה רוֹקֵד בְּבֹר הַמַּיִם
אַחַת וּשְׁתַּיִם
אַחַת וְשָׁלוֹשׁ
אַחַת וְאַרְבַּע
וַאֲנִי הָיִיתִי נוֹלָד אָז
וּסְבִיבִי רֵיחַ הַטַּחַב הַמַּרְוֶה
וּמַרְוָה שׁוֹגָה בִּדְבַשׁ זַעְתָּר בְּכוֹס הַתֵּה הָרוֹתֵחַ
הִתְעָרֵב רֵיחָהּ בְּרֵיחַ צֶמֶר הַטַּלִּית הַמְּיֻזָּע
שְׁנוֹת תְּפִלָּה
שְׁנוֹת זֵעָה
שְׁנוֹת דָּמִים
רָתְחוּ, לִבְלִי שׁוֹב
בַּלַּיְלָה הַהוּא יָצָאתִי שׁוּב לְבוֹר הַמַּיִם
דְּחוּקִים־מְשֻׁגָּעִים
וַאֲנִי שִׁכּוֹר, לֹא מִיַּיִן
מִוִּיסְקִי
וּמֵאַהֲבָתֵךְ שֶׁרָתְחָה בִּי שׁוּב רַק פַּעַם אַחַת
אַחַת וּשְׁתַּיִם
אַחַת וַחֲמִישִׁים קִשּׁוּטֵי כַּלָּה
הַשַּׁחַר כִּמְעַט עָלָה
בָּרַח מֵאֵד הַמֻּנָּח עַל הַחַלּוֹנוֹת
וַאֲנִי רָדַפְתִּי בָּרְחוֹבוֹת
אַחֲרַיִךְ, הַיָּפָה מִכֻּלָּן
דָּמִים בְּדָמִים נָגְעוּ
כְּתָרִים בִּכְתָרִים רָקְדוּ
הֲלֹא תֵּדְעִי כִּי שָׁבוּעוֹת הַיּוֹם.

כלבים חצופים

אֱלֹהִים, תֵּן לִי מָקוֹם
כְּמוֹ בְּעֶזְרַת הַגּוֹיִם
אוֹ בְּעֶזְרַת הַגּוֹיִם הַנָּשִׁים
נְשֵׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲבָרִי
הַנּוֹטֵף מוֹתִי בִּרְגָעִים מְחֹרָרִים
תֵּן לִי מָקוֹם בְּזִקְנוּתְךָ
בְּכִתְרְךָ
בְּאַהֲבָתְךָ
תֵּן לִי מִסְנֶנֶת לְהַטִּיף בָּהּ דַּם בְּרִיתִי
לְכַדֵּי עָרְלוֹתַי הָרַבִּים
שֶׁאֵינָם מָשִׁים מֵחֵיקִי בַּלֵּילוֹת
בְּמִכְלְאַת הַכְּלָבִים הַחֲצוּפִים.
אֱלֹהִים, תֵּן לִי מָקוֹם
לְךָ
לֶאֱלֹהוּתְךָ הַמְּחוֹלֶלֶת בֵּין הַמְּלָכִים
מְחֻלֶּלֶת
וְאֵין אִישׁ אוֹמֵר: "צַר לִי הַמָּקוֹם"
מִגֹּדֶל מְקוֹמְךָ
בָּרוּךְ הוּא
תֵּן לִי מָקוֹם מִשֶּׁלְךְ
לְהַנִּיחַ רֹאשׁ וְיָד
וְרַגְלַיִם קְדוֹשׁוֹת
לָנוּחַ בַּמָּקוֹם
תֵּן לִי תֶּן לִי
אֱלֹהִים, תֵּן לִי שַׁבָּת

ק(")ל לך

אִם תָּשׁוּב
קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי
תָּמִיד הָיְתָה תַּחַת לְרֹאשְׁךָ
תָּמִיד קַלָּה
תָּמִיד מְחַבֶּקֶת
קַל לְךָ עַכְשָׁו
קַ"ל לְךָ וְקַ"ל לָנוּ, הַמְּגֹרָשִׁים מֵהַגָּן
דִּירָה חָפַצְתָּ
וְאָדָם רִאשׁוֹן
וּמְלָכִים
וְשֵׁשֶׁת אַלְפֵי שְׁנוֹת עָוֹן שֶׁחוֹלַלְתָּ
שֶׁלֹּא בָּרָא הַשָּׂטָן
שֶׁבָּרָאתָ אַתָּה
מָה תָּבִיא לִי
שֶׁהַכֹּל שֶׁלָּךְ
הַנְּשָׁמָה לָךְ
וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ
וְהָעָרְלָה וְהַבְּרִית וְהַתְּשׁוּבָה
וְהַגֵּרוּשׁ מִגַּן עֵדֶן
קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי
אֲנַחְנוּ הַקֹּלוֹת שֶׁבְּךָ
מְגֹרָשִׁים יַחַד
אִם תָּשׁוּב, מִיָּד נִתְבַּטֵּל.

סעודת הלווייתן

אֵין מְשִׁיחִין בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה
גַּם אֵין מֵעֵצִין
וּמִפְּרָחִין
רַק לִוְיָתָן מַגִּיהַּ הֵיכַל קֹדֶשׁ
עָשׂוּי צַלָּחוֹת חַד־פַּעֲמִיּוֹת
וּבָהֶן צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם רָאשֵׁי שׁוּעָלִים
אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יַם
הַמָּוֶת הִכְחִיד כָּל לִוְיָתָן וְעֵץ וְשִׁיחַ וּמְעָרָה מֵעַל פְּנֵי אֶרֶץ
כָּאן לֹא אֶרֶץ
כָּאן נוֹגְהִים לִוְיְתָנִים וְרוֹמְמוֹת אֵל וְהַאלְבֵּערְשְׁטַאם וּטְוֵוערְסְקִי
מְשִׂיחִין וּמֵעֵצִין וּמִצִּיצִין וּמִפְּרָחִין
מְשִׁיחִין־מְשִׁיחִין חֲמֹרִים לְבָנִים (חַד־פַּעֲמִיִּים)
בַּמַּעֲמָד הַגָּדוֹל לִכְבוֹדָהּ שֶׁל תֻּמָּה
תַּנְחֶה יְשָׁרִים
מָשִׁיחַ מַצְחִיק בְּפַח הַמִּחְזוּר
מָשִׁיחַ לֹא רוֹאִים
הוּא הָפַךְ לְקוֹמְפּוֹסְט כְּנַעֲנִי
הַיּוֹשֵׁב בְּגֶזֶר
בַּגֶּעפִילְטֶע פִישׁ שֶׁל רֶבּ אֶפְרָיִם טְוֵוערְסְקִי
הַשֵּׁם יִקּוֹם דָּתוֹ
(אוּמַיִין!)

תולדות אדם

חֶטְאִי הוּא תֹּרֶן צוֹלֶלֶת אָבוּד־קָדֹשׁ
קָפוּא מֵאָבְדָן וּמְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים
שׁוֹקֵעַ־שׁוֹקֵעַ, בְּלִי סוֹף וּבְלִי הַתְחָלָה
יוֹלֵד יֹפִי וּמֵת רֵיקָן, יוֹלֵד רִיק וּמֵת בְּיָפְיוֹ
בַּמְּצֻלוֹת רוֹקְדִים הַמַּלְאָכִים, הַשָּׂטָן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אָדָם.

עיי חרבות

אֲנִי עִיֵּי חֳרָבוֹת
לָגוּם עַד תֹּם בְּשִׂפְתֵי לִבֵּךְ
חָרֵב מִיּוֹם לְיוֹם
כָּבֶה.
כַּמָּה אֶפְשָׁר לִכְבּוֹת?
עַד אֵינְסוֹף
מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בִּבְכִיָּה.
אֲנִי שׁוֹכֵב מוּל הַזִּקְנָה בְּעֵינַיִם מְשֻׁעֲמָמוֹת,
מִתְפַּלְּצוֹת מִקְּמָטַיִךְ רַבֵּי הָאוֹן
הַשְּׂטָנִיִּים.
אֲנִי יוֹשֵׁב עַל שְׂמִיכָה מְתֻלַּעַת בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת,
מְבַקֵּשׁ אֶת נִדְבוֹת הַהַכָּרָה שֶׁל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים
אִישׁ פָּצוּעַ בְּלִי עָבָר
עִם הֹוֶה אַקְרָאִי
וְעָתִיד שֶׁהִסְתַּיֵּם בְּלֵדָתִי.
אֱלֹהִים נָתַן לָנוּ אֶת אֱלוּל,
אֱלוּל נָתַן לָנוּ אֶת אֱלֹהִים,
אֲבָל כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא זִכָּרוֹן עָבֵשׁ מָגֵן הָעֵדֶן
שֶׁבּוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי.
אֵין בִּי הַכּוֹחַ לְשַׁנּוֹת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּי הַכּוֹחַ לְשַׁנּוֹת
וּבְסוֹף הַדֶּרֶךְ רַק לוֹאֵט הַתְּהוֹם.
אֲנִי שׁוֹכֵב לְיַד קֻפַּת הַצְּדָקָה בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת
אַל תִּקְּחִי אוֹתִי, זְקֵנָה מִרְשַׁעַת,
מֵעוֹלָם לֹא נוֹלַדְתִּי.

לשמם

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
אֵיך נַכְלִיב נְשָׁמָה בְּגוּף
וּנְשָׁמָה אָיִן
וְצֶלֶם אֱלֹהִים הָיָה לְצֵל–
מָוֶת בְּחַיִּים אוּלַי נַכְלִיב?
אֲבָל כְּבָר הֵמַתָּ
וְתָלִיתָ נְשָׁמוֹת לְכוּדוֹת
בֵּין דֶּכֶא לְעָשֹור
כַּפֶּר נָא עַל הַכְּפוֹר
עַל הַמַּחְסוֹר
עַל הַמַּחְזוֹר הַמַּרְקִיב עוֹלָם
וּבוֹרְאוֹ מֵחָדָשׁ לְחַיֵּי גֵּיהִנֹּם
אוֹרוֹת – לְאֹפֶל
לְשֵׁם מָה?
לְשֵׁם מִי?
מָה אָנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מָה מוֹתֵנוּ
לְנִדָּה הָיִינוּ
אֲבָל פָּסְקוּ דָּמֵינוּ
וְעַכְשָׁו נוֹתַרְנוּ כֶּתֶם עַל דִּירָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים
אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים
בְּמִי יֵשׁ
רַק בְּאֹהֲבַי יֵשׁ, לְהַנְחִיל
וְאַתָּה מַנְחִיל לְכֻלָּם יֵשׁ
כֻּלִּי יֵשׁ
אַף כִּי אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּעוֹלָמְךָ
לוּ רַק הָיְתָה זֹאת שְׁעַת נְעִילָה
אֵלֶּה חַיִּים שְׁלֵמִים נְעוּלִים
עֲקוּדִים וְנֶעֱקָדִים בָּעֲלִילָה
עַל עִלּוּי שְׁמֶךָ
לְשֵׁם מָה?
לְשֵׁם מִי?
הֲלֹא שְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ
אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ
לְמַעַן הַטְּבוּחִים לֹא־עַל יִחוּד שְׁמֶךָ
הַהֲרוּגִים סְתָם כָּך
מִתַּחַת לַפַּחִים בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית
הַחוֹלְמִים עַל יֹפִי וְאֵינָם נוֹשְׂאִים עוֹד אֶת הָעֹנִי
הַלֹּא־כְלוּם
הַנִּרְקָבִים בְּבָתֵּיהֶם לְלֹא מוֹדָע
וּכְלָל אֵין לָהֶם שֵׁם
אִם לֹא לִשְׁמֶךָ
לִשְׁמָם.

סדנת זום

שָׁלוֹם חֲבֵרִים
אֲנִי יַעֲקֹב
אָמָן, גּוֹלֵל אֶבֶן מִפִּי, אָנֹכִי וּמְבַקֵּשׁ
אַחַי, אֵיך אַתֶּם מַרְגִּישִׁים הָעֶרֶב?
בֵּין מֵעוֹלָם לֹא הָיָה רָע כָּל כָּך
לְמֵעוֹלָם לֹא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר
סַמְּנוּ
מֵאֶחָד עַד שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים
אֶת מִדַּת שְׂבִיעוּת הָרָצוֹן שֶׁלָּכֶם מִשֵּׁרוּתֵי חֶבְרָתֵנוּ
הַמְּשֻׁסַּעַת
הֲלֹא זֶה הַאִיּוּם הַגָּדֹל בְּיוֹתֵר עַל הַחֶבְרָה הַיַּעֲקֹבִית
הֲלֹא זֶה הַיּוֹם הַגָּדֹל בְּיוֹתֵר בְּתוֹלְדוֹתַי, יַעֲקֹב יוֹסֵף
דָּוִד וּשְׁלֹמֹה
זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת הַיּוֹם שֶׁלָּכֶם!
הִתְקַשְּׁרוּ עַכְשָׁו
עֲלוּ בַּסֻּלָּמִית
1-800 מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים
(חֶבְרָתֵנוּ סְגוּרָה זְמַנִּית; יִנָּתֵן שֵׁרוּת לְמַלְאָכִים יוֹרְדִים בִּלְבַד, לֹא כּוֹלֵל מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים)
כָּל הַמִּשְׁפּוּחֶה הַנִּכְבָּדָה
חוּסְן יָקָר, מְחִתּוּנִים
הָעֵצָה שֶׁלִּי אֲלֵיכֶם:
דְּמוּת עֲגֻלָּה
שֶׁבַּסּוֹף חוֹזֶרֶת בִּתְשׁוּבָה
(כֻּלָּם חוֹזְרִים בַּסּוֹף)
הָרַב צְבִי עִנְבָּל
עֲרָכִים
מוֹרִי וְרַבִּי בִּתְחִלַּת דַּרְכִּי מֹשֶׁה גְּרִילַק
עוֹרֵך יוֹדֵעַ כְּשֶׁ…
סֵפֶר טוֹב הוּא סֵפֶר שֶׁ…
פַּעַם, כְּשֶׁרֵישׁ פְרִידְמָן נִשְׁאֲלָה עַל לֵיהְמָן
כְּמוֹ שֶׁמֵּם אַרְבֶּל כָּתַב
צָרִיך לַעֲשוֹת מֶחְקָר לִפְנֵי כָּל סֵפֶר מֶתַח
אֲנִי בּוֹדֵק בְּגוּגְל בְּצוּרָה רְצִינִית
אִי־אֶפְשָר, הַיּוֹם הַנֹּעַר רוֹצֶה דְּבָרִים אֲחֵרִים
וּבְכֵן, אֲנִי הָיִיתִי עָנִי
יַעֲקֹב, אָמָן, גּולֵל אֶבֶן מִפִּי, אָנֹכִי וּמְבַקֵּשׁ
אַתֶּם הֱיִיתֶם הַחֶבְרָה, אוֹ הַשֶּׁסַע
בְּחֲצָאִית הָאוֹתִיּוֹת הַמֻּכְתֶּמֶת שֶׁלִּי
הִתְקַשְּׁרוּ עַכְשָׁו!

על מזבח החסידות

נִחוֹחַ מְלָפְפוֹן וְעַגְבָנִיָּה עַל שְׂפָתֶיךָ
בְּעֶשֶׂר עִם פֵיגִי, אַחֲרֵי כּוֹלֵל־עֶרֶב
וּמִצְחֲךָ מֵאִיר אֶת הָרְחוֹב בְּאִי־עֶגֶב
לִפְנֵי, וְאַחֲרֵי, וּמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם וּבֵינוֹתֶיךָ
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁל קֶשֶׁב
תְּפִלֶּיךָ מַטִּיפוֹת דַּם נְעוּרִים
בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן
עַל מִזְבַּח חַטָּאת מְחֻטָּא בְּפוֹרְמָלִין
הַמַּדְרִיךְ אָמַר שֶׁזֶּה יַעֲבוֹר
נִקְרָא לוֹ זוּשָׁא
נִקְרָא לוֹ שְׁלֹמֹה
נִקְרָא לוֹ שַׁלְמֵי־קְטֹרֶת־חֶלְבְּנָה
נִקְרָא לוֹ אַחֲרֵי
אֶת הַלִּפְנֵי נִקְבּוֹר תַּחַת שִׁכְבוֹת הַדְחָקָה קְדוֹשׁוֹת
בְּקֶבֶר הָאַחִים הָעֲנָקִי שֶׁבֵּינֵיהֶם.

ולא ישיגוהו משיגי הגוף


חֶדְוָה הָעֲרִירִית תּוֹלָה כְּבָסִים עַל חוּט רוֹפֵף
כְּדַעְתָּהּ הַמְעֻרְפֶּלֶת
אֵין בָּךְ כְּלוּם, אֵין בָּךְ כְּלוּם
אֲנִי לוֹחֵשׁ בְּיִרְאָה מוּל הַקְּדוֹשָׁה הַמְּשֻׁגַּעַת
עֵרֻמָּה מִכָּל מֻשָּׂג
בְּמַעֲשֵׂה פֻּלְחָן יוֹמִי אֲנִי כֹּרֵעַ בֶּרֶךְ
מוּל אֲרוֹן הַסְּפָרִים הַמְתֻחְכָּם
מַחֲוֶה בְּאֶצְבַּע תְּלִיַּת כְּבָסִים
יָמִין, שְׂמֹאל
שְׂמֹאל, יָמִין
חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד, מַלְכוּת
חֶדְוָה
גִּ'יהָאד! טְלָפַיִם! קַלְגָּסִים! רוֹצְחִים! מְבַזִּים!
אֲנִי מֵקִיא הַכֹּל אֶל מוּל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ
פּוֹשֵׁט אֶת הַכְּבִיסָה הַמְּלֻכְלֶכֶת בְּאֶצְבַּע
מַזֶּה אַחַת וּשְׁתַּיִם
מַבִּיט בַּכְּרוּבִים
מְעֻרְטָל
וּבָאָרוֹן מִתְגּוֹשְׁשִׁים הַסְּפָרִים
תַּחֲרוּת דֻּגְמָנִים
יוּסְטִינוּס מָרְטִיר מוּל דָנְטֵה וְאָנָה קָרֵנִינָה
גְּלִיקְל מֵהַמֶּלִין מוּל אֶלֶן קָאר
הָאָרוֹן בּוֹעֵר
נִיחוֹחַ שִׁיר הַשִּׁירִים הַנִּצְלֶה עוֹלֶה קְטֹרֶת לַשָּׁמַיִם
הָאוֹתִיּוֹת הָרֵיקוֹת בּוֹכוֹת מִבּוּשָׁה לְשִׁירַת הַלְּוִיִּים
קוֹפְצוֹת אֶל הַמּוֹקֵד עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
אֲבָל הַשֵּׁם כְּבָר אֵינֶנּוּ
רַק אֵינְסוֹף לַיֹּפִי
וְגַם אֲנִי אֵינֶנִּי עוֹד יַעֲקֹב
רַק חָדֵו כְּפִי שֶׁאֵינֶנִּי הוֹוֶה לְעוֹלָם
וְחֶדְוָה מַבִּיטָה מֵחֲלוֹנָה
צְחוֹק גָּדוֹל עַל לְשׁוֹנָהּ
נִשְׂרָף הַתַּנַ"ךְ, אֱלֹהִים בּוֹעֵר בְּאֵשׁ הַסְּנֶה
הִיא אוֹמֶרֶת בְּהִתְפַּעֲלוּת
אֲנִי מַמְשִׁיךְ לַעֲצֹם עֵינַיִם בִּדְבֵקוּת
עוֹלֶה עַל מִזְבַּח הָאוֹתִיּוֹת בַּמִּנְהָרָה הַסּוֹדִית שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
מַקְרִיב עַצְמִי לְעֹלָה
וּלְרֶגַע אֶחָד בְּיוֹם רוֹאֶה אֶת אֱלֹהִים.

רבם אופיר

אַתֶּם מְזֻעֲזָעִים וְנִרְעָשִׁים
וּמוֹדֶרְנִיִּים וְשַׁמְרָנִיִּים
וּמְקוֹנְנִים עֲלֵי מְלִיצוֹת וְעִתּוֹנִים:
רַבָּם דָּקְרוּ.
בָּעֲצֶרֶת הַמְחָאָה הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁהִתְקַיְּמָה בְּלִבִּי הַלֹּא־מְזֻעֲזָע
הִשְׁתַּתֵּף גַּם הָאִישׁ הַמְטֹרָף בַּחֶדֶר הַשְּׂמָאלִי בְּתוֹכִי
(אֲנִי קֹרֵא לוֹ אוֹפִיר, וְלִפְעָמִים רַבָּם אוֹפִיר)
הִנְהֵן שׁוּב וָשׁוּב
רֵיחַ הַמָּטָר הַגָּרוּס עַל הַדֶּשֶׁא הָיָה נִשָּׂא בָּרוּחַ
(הַלְוַאי שֶׁהָיְתָה יְרוּשַׁלְמִית)
אַתָּה לֹא מִכָּאן, אָמַר לִי אוֹפִיר
אַתָּה לֹא מִכָּאן, אָמַרְתִּי לְאוֹפִיר
אַחַר כָּךְ חָמַקְנוּ מִשָּׁם בְּצַעֲדֵי רִקּוּד
לְקֹל מַבָּטֵי הָאַבְרֵכִים
בַּחֶדֶר הַשְּׂמָאלִי כָּתַבְנוּ קִנָּהּ עַל מוֹתוֹ שֶׁל הַסּוּבְּיֵקְט
הֶחְזַקְנוּ יָדַיִם עַד שֶׁאוֹפִיר נִרְדַּם
וְאָז, כְּתָמִיד, דָּקַרְתִּי אוֹתוֹ בִּדְבֵקוּת וּפִזַּמְתִּי:
רַבָּם דָּקְרוּ, יָא רַבִּי.
בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים הַחֲסוּדָה שֶׁל נְשׁוֹת סְלוֹנִים
(הַמְּאֻשָּׁרוֹת וְלֹא חֲסֵרוֹת כְּלָל)
דָּקְרָה אִמִּי אֶת הַסִּדּוּר בִּתְפִלּוֹת לְעִלּוּי נִשְׁמָתִי
עַכְשָׁו, כְּשֶׁאוֹפִיר אֵינֶנּוּ, הַכֹּל קַל יוֹתֵר:
אִמִּי, הַדְּקִירָה, הָעִלּוּי וְהַמָּוֶת
וְרֵיחַ הָרָקָב הַמָּתוֹק שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַדְּרוּסוֹת
פְּזוּרוֹת כְּרִגְבֵי חֹרֶף מְשַׁכְּרִים עַל הַכְּבִישׁ הֶחָסוּם בָּעֲצֶרֶת הַמְחָאָה
נְקָבוֹת־נְקָבוֹת, חֲלוּלוֹת־חֲצָצוֹת
אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְרַבָּם אוֹפִיר
לְקֹל הַבּוֹרְדּוֹ־יַיִן שֶׁלּוֹ שֶׁיְּנַגֵּן עוֹד פַּעַם אַחַת אַחֲרוֹנָה:
אַתָּה לֹא מִכָּאן.

לשמך

זְכֹר אַלְפֵי תְּפִלּוֹת הָאָבְדָּן
כְּשֶׁשָּכַבְתִּי בַּחֶדֶר פְּרַקְדָּן
וּבִקַּשְׁתִּי: תִּתֵּן חֲסִידְךָ לִשְׁאוֹל
וְלֹא שָׁעִיתָ לִגְאוֹל
אוּלַי אֵין שְׁאוֹל מַסְפִּיק
אוּלַי אֵין חָסִיד מַסְפִּיק
זְכֹר אַלְפֵי דְּמָעוֹת שְׁתוּקוֹת בְּבוֹרוֹת
שָׁם הָיוּ עַצְמוֹת נִשְׁמוֹתַי פְּזוּרוֹת
חֲנוּקוֹת עַל יְדֵי עֲרִיצֶיךָ
שֶׁזִּמַּרְתִּי לִכְבוֹדֶךָ
בְּנֵבֶל, בְּחָלִיל וּבְסִינְתִּי שֶׁל מוֹג
בְּעָשׂוֹר יָגֵעַ אֲשֶׁר בְּעָשָׁן נָמוֹג
הַנְּשָׁמָה כְּבָר לָךְ
גַּם אֶת הַגּוּף קַח
בְּיִידִישׁ הַכֹּל לָךְ
בֶּייגַלַאךְ
חֵיינְדַלַאךְ
בְּעִבְרִית הַכֹּל לִי
בִּיסְלִי
אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי
בְּיִידִישׁ אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת
בְּעִבְרִית אֲנִי חֲסַר מַשְׁמָעוּת
אֶת הַגּוּף קַח לָךְ
אֶת הַזְּלִילָה וְהָעֶצֶב וְהַגַּאֲוָה
וְהַיִּידִישׁ וְהַשְּׁטְרַיימְלַאךְ
אֶת הַנְּשָׁמָה הָשֵׁב לִי
אֶת הַגַּעְגּוּעַ וְהַלֵּב וְהַתַּאֲוָה
לִשְׁמֶךָ.

ממדבר מתנה

אֲנִי מַתָּנָה מֵאֱלֹהִים
לְאָבִי וּלְאִמִּי
שׁוֹחֲרֵי הַיְּלָדִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים
וּמִמַּתָּנָה נַחְלִיאֵלִי קָטָן
לֹא מְנַתֵּר, לֹא קוֹפֵץ
רַק מְבַקֵּשׁ לָרוּץ
אֲבָל אֲנִי מַתָּנָה מֵאֱלֹהִים
חֲסִידָה יְשָׁרָה וּתְמִימָה
חוֹגֶרֶת גַּארְטְל
וּמַבִּיטָה בְּחֵן עַל הָרִצְפָּה
נַחְלִיאֵלִי קָטָן מְבַקֵּשׁ לָרוּץ לֵאלֹהִים
אֲבָל בָּרַח דּוֹדִי
הֲוָיָ"ה אֶחָד
וְגַם אֲנִי אֶחָד
נִפְרָד מַתָּנָה בְּלִי פֶּתֶק הַחְלָפָה.