חודש: דצמבר 2013

עַרְפְּלֵי טֹהַר

עיניים מספרות סיפור רחוק כל כך. סיפור שהתרחש טרם כל העיניים חדלו להתאיין. אך העיניים הטובות, הממוסגרות בשני עיגולים חומים, עדיין ממשיכות להתאיין, כדרכן. אולם מציאותן של העיניים איננה יציבה כפי שאורכו של הסיפור מתמשך עד אין קץ. הסיפור הוא סיפור אחד, לא שניים. סיפור ארוך שמי יודע מתי יסתיים והאם יהיה לו סוף טוב. האם הוא יסתיים בקיץ? או שאולי הוא יישאר שם במחוזות החורף הארוך שאף פעם לא נגמר? הוא עתיד להתקרב אלינו, לכאן ולעכשיו? או שהוא לעולם יישאר שם רחוק. רחוק מן העין, רחוק מן הלב, אולי בכלל לא קיים, אולי קיים רק קיימוּת של חוסר קיימות, של ריחוק, של איון, של לא ולא של כן.
וכל העיניים כבר מזמן חדלו להתאיין. והכל נהיה סתם קיץ וחורף, מין ריטואל עונתי חוזר על עצמו. הכל איבד מאורכו, מהמשמעות הקיומית שבו. והעיניים מתחילות לקבל קיום משלהן, מפסיקות לשקף כחלון זך משהו טמיר ונעלם, כי חדלו להתאיין.
ומסך מחשיך על העיניים ואין איש שם על לב, והכל קיים בנפרדות מבלי לשקף את שנמצא, מבלי לאיין שוב ושוב את שלא נמצא. כי מי יודע האם הנמצא הוא אכן נמצא, או שדווקא שאינו נמצא הוא שנמצא. או שהנמצא איננו נמצא, והאיננו נמצא הוא הוא הנמצא.
ורק העיניים המרחפות מעליך ממשיכות לספר לך את סיפור האין, סיפור רחוק כל כך מימים של חורף ארוך בלתי-נגמר. והן ממשיכות לאיין בְּזַכּוּת את כל המציאות, והן מספרות על מציאות רחוקה מאוד של אין.
הן לא אמרו דבר. העיניים.
האם אפשר לומר בכלל משהו?
כשעמדתי מולן, מול העיניים המתאיינות שניחוח דק של עוגת שמרים עוטף אותן, מערפל את ערפלי טוהרן, כשעמדתי מולן חשתי את המציאות הזאת באמת, כתורה מסיני.
האם אפשר לומר דבר? מהו דבר? מהו שאינו דבר? מהו דבר שאינו דבר ומהו דבר שהוא דבר?
וכל הדברים נדמים בעיני כאינם דברים, אבל באמת הרי הם דברים ככל שיכול להיות.
כי דבר הוא דבר. הוא קביעה ריאליסטית, שעליך לאמור מעתה: דבר זה הוא דבר, ואין איש שיכול לערער על כך. והרי זה כלל לא נמצא בתהומות אישוני עיניים אלה העטופות בניחוח עוגת שמרים.
אין בכלל דברים. וודאי לא דברים המצהירים על עצמם כדברים. ומכורח שאין בכלל דברים, הרי הדברים כאן בעולם הינם דברים ככל שיכול להיות דברים. הנם מלאי תודעה גסה ונפרדת, מרובבת בכתמי שגרה, כתמים של קיץ וחורף, מלוכלכת בצואה של סתם, בהצצה קרובה מדי, חסרה את איון המרחק. ומכאן, שאותם דברים שאינם דברים כלל כי אין בכלל דברים, הרי הם דברים מאוד מאוד.
והעיניים הטובות המצועפות, ממשיכות לספר סיפור רחוק, אך אינן אומרות דבר. כי אין דבר בעולמן של העיניים, ואם הוא ישנו, הרי הוא דבר דִּבְרִי מאוד, והוא אינו ניתן סתם כך להיות דבר, אלא הוא בבחינת שאינו דבר. ועל כן אותם דברים שאינם יכולים להיות דבר, הם הדברים שהם דברים במאוד מאוד.
ולא כל דבר יכול להיות דבר, אך מיהו אותו דבר שיש להיות כמוהו? האם בכלל יש לשאוף להיות דבר? מול עיניים מצועפות בניחוח עוגת שמרים אין צורך בתשובות.
זו המציאות בעידן החורף הארוך והבלתי-נגמר. מציאות של דברים ספק-דברים ואינם דברים שהִנָּם דברים במאוד מאוד. מציאות שאינה ומציאות שישנה.
עַרְפְּלֵי טֹהַר.

יָכֹל לִהְיוֹת דָּבָר

עֵינַיִם טוֹבוֹת מְצֹעָפוֹת
בְּנִחוֹחַ שֶׁל עוּגַת שְׁמָרִים
מְרַחֲפוֹת
מֵעָלֶיךָ
מְמֻסְגָּרוֹת בִּשְׁנֵי עִגּוּלִים חוּמִים
לוֹחֲשׁוֹת לְךָ שִׁירִים מֻפְלָאִים-עֲצוּבִים
מְסַפְּרוֹת סִפּוּר רָחוֹק כָּל כָּךְ
עַל יָמִים שֶׁל חֹרֶף
אָרוֹךְ
לִפְנֵי שֶׁהַכֹּל נִהְיָה
סְתָם קַיִץ וְחֹרֶף
וְכָל הָעֵינַיִם
חָדְלוּ
לְהִתְאַיֵּן.
הֵן לֹא אָמְרוּ
דָבָר
כִּי לֹא כָּל דָּבָר
יָכוֹל לִהְיוֹת
דָּבָר.

צְפוּ: יְרוּשָׁלִַם שֶׁל טַמְקָא / קִינָה לְעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת

נְצוּרָה הִיא יְרוּשָׁלִַם
שֶׁל טַמְקָא
נְצוּרָה עַד מְאֹד
עַד צְפוּ: לַסִּפּוּר הַמָּלֵא…
אַיֵּה הִיא יְרוּשָׁלִַם שֶׁלִּי
הָיְתָה לְזָרִים
נְצוּרָה מֵאֲחוֹרֵי חוֹמוֹת עָבוֹת
יְרוּשָׁלִַם
שֶׁל טַמְקָא
קְבוּרָה תַחַת רִמּוֹת הוֹמְפֵּייג'.
יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן
שֶׁל דּוּגְמָנִיּוֹת נְפוּחוֹת כָּפָן
בְּגִזְרָה חֲדָשָׁה־יְשָׁנָה
שֶׁל אַחֲרֵי לֵדָה.
חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם
עַל־כֵּן לְטַמְקָא הָיָתָה.
טַמְקָא יְּרוּשָׁלַיִם
טַמְקָא בִּדּוּר
טַמְקָא רְכִילוּת
צְפוּ: לַסִּפּוּר הַמָּלֵא…