טהרה

מִי מְטַהֵר אֶתְכֶם

אַרַיין אַרוֹיס! לִטְבֹּל וְלָצֵאת!
מַאיֵיר הָרַגְזָן מֵהַמִּקְוֶה רוֹצֶה לְהִכָּנֵס
יְלָדִים! זֶה לֹא בְּרֵכַת שְׂחִיָּה פֹּה!
דִּבְלוּל שְׂעָרוֹת וְקַשְׂקַשִּׂים
שֻׁמָּן וָפֶרֶשׁ
עֶצְבוֹנוֹת וְעֶרְגּוֹנוֹת וְזִכְרוֹנוֹת
כָּל אֶחָד מַכְנִיס מִשֶּׁלּוֹ וְלוֹקֵחַ מִשֶּׁל אֲחֵרִים
נִכְנָסִים עֲרוּמִים
יוֹצְאִים כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד
מָה, מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים?
וּמִי מְטַהֵר אֶת שְׁמִילִי מִיַּלְדּוֹ שֶׁמֵּת בָּעֲרִיסָה
וּמִי מְטַהֵר אֶת הַטֻּמְאוֹת בְּעַצְמָן
וְאֶת הַמִּקְוֶה
אוּלַי צֶ'צֶ'ה, אוֹ מִי יוֹדֵעַ אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ, הָרוֹמָנִי הַזֶּה
שֶׁמְּטַהֵר אֶת רִצְפַּת הַמִּקְוֶה בַּאֲקוֹנוֹמִיקָה
וּמִי מְטַהֵר אֶת הָרוֹמָנִי
וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם
אוּלַי נָדָב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְׁקְפֵי פְּרַאדָה, וְגִ'ינְס
וְרַק מִתַּחַת לַמַּיִם אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ אוֹתוֹ שָׁר וּבוֹכֶה
אוּלַי דָּוִד, שֶׁלֹּא יוֹצֵא
עַד שֶׁהוּא לֹא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ
וְלֹא שׁוֹאֵל
מִי יְטַהֵר אוֹתוֹ.

 

צילום: נתי שוחט / פלאש 90

 

נפשי נטהרה מאוד

זמן רב לא הייתי ריק במידה כזו מעצבות. מלא בטהרה. עדיין היא קיימת בי, מאכלת את בשר נפשי, כורכת לפף יאוש, אך עם כל זאת אני חש אותה, את עצבות זו, עוזבת. היא בדרכה לפגוש אדם נוסף שישגה בשגיאתי החמורה מכל – הכניעה, הציות, הרמת העיניים היראות אל מול כח הגורל והסיבה והבלתי נמנע וכל מה שצריך לעשותו ואין ברירה.
יש ברירה, עצבותוש.
אני לא חייב לך כלום.
אני חייב לעצמי. אני חייב להתרכז, להתדייק עד קצה הלהב, להתכוון עד עומק רגעיי, אלה שהרגלתי עצמי לכנותם 'שפלים'.
קדושים, הרגעים שלי, קדושים אתם, אהובים ונשגבים. אני רוצה להנציל אתכם עד קצה היכולת, להתרוקן לחלוטין, להתמלא עד כלות, לרקוד בעשן קטורת הטוב הענקי שחיפיתי עיני הקהות שכהו מלראותו.
רב הכל, ואני גדלתי, ואתם גם גדלתם מאוד מאוד. ולעולם לא אבין את עצמי שכתבתי בטוב כזה, ואולי פעם אבין, ואז גם אבין שנפשי נטהרה כל כך מהציניות והכאב והבלתי נמנע האכזר הזה.