יהדות

מעשה נורא ברעקארסי"ע

אמרתי אעתיק לכאן מעשה נורא מכת"י קדמון, והנה הוא:

ראה כמה דבריהם של בני המזרח (אוסט אשייאתישע מענטשין) יקרים וחשובים אצל היהודים. וכך היה מעשה ביהודי כבן מאה אשר הלך אצלו הודי שהיה בארץ על ביקור בכותל וסיפר לו שאביו היה פעם בהודו על טיול אצל דאקטי"ר רופא אחד גדול והיה זקן מאוד כבן מאה ויותר ואמר לו שעם יסרל בריאים הם ויש להם לאכול רק מזון הקבוע עליהם, ואם יאכלו בשר וחלב יחד ניזוקים מאוד, שאיבר אחד חסר להם שמעכל כל בשר חיות ועופות, ולכן יכולים לאכול רק מעט מחיות ועופות כנ"ל. ואחר שסיפר היהודי בן המאה להודי את הסיפור על אביו שהיה אצל הדאקטי"ר ההודי בן המאה שתק ההודי (שהיה על ביקור בכותל כנ"ל) ושתק היהודי.

שתק ההודי ששמע עם ההודים בא אפילו לעם נידח ומשונה כמו היהודים, וסימן גדול הוא לתפלות שלהם. שתק היהודי ששמע עם היהודים הקטן המפוזר ומפורד הגיע אפילו לארץ הודו והוא אות גדול שנצח ישראל לא ישקר כנ"ל.

ויהי לפלא גדול.

ואחר כך באה הבת מלך לארץ איסלאנ"ד ומצאה שם עסקימ"א אחד שהיה עני מאוד עד שלא היה לו בגד ללבוש ולחם לאכול כפשוטו ממש ורק היה מתעטף במחלצות של קרח משונים. והיה שוחק מאוד מאוד.

שאלה הבת מלך להעסקימ"א: למה תשחק ואתה עני ואפילו בגד אין לך?

נענה העסקימ"א להבת מלך ושחק שחוק גדול יותר במאוד מאוד ואמר לה אשר אביו היה מלך גדול של עם עסקימ"א עד שירד מגדולתו כנ"ל והיו באים אצלו שרים ורוזנים מכל קצוות הארץ להוועץ אצלו ולהשתעשע בגנים ומשכיות וארמונות שהיה לו ופעם אחת בא אצלו מלך אחד והשיח את לבו אשר אינו יודע עצה לנפשו, שפעם היה אצל המלך (המלך השני שבא אצל המלך לעם עסקימ"א אשר הוא אביו של העסקימ"א העני) איש אחד זקן מאוד ושערותיו לבנים ואין יודע אם בן מאה או בן מאתיים ואמר לו המעשה בהדאקטי"ר ההודי וביהודי שהיה אצלו ואמר לו אשר עם יסרל בריאים כנ"ל וגם המעשה בהיהודי בן מאה שהיה אצלו ההודי וסיפר לו (היהודי הנ"ל) על הדאקטי"ר ההודי שהיה אצלו יהודי וגם ששתקו היהודי וההודי וראה כל אחד מהם סימן לעניינו, זה לתפלותו וזה לנצחותו.

ובכה שם בכיה גדולה שאין הוא יודע מה נעשה בסוף הדבר וסימן המעשה למי שייך הוא אם לתפלות או לנצחות ומי יצדק אם ההודי אם היהודי. שחק המלך העסקימ"א שחוק גדול מאוד ואמר להמלך השני אשר לא ידאג כלל בדבר זה ויכול הוא להשאיר היועץ שלו על מקומו וגם אמר לעסקימ"א אחר דוכס הממונה שישקה את גמליו של המלך ויגמיעם בישקוטים וצ'אי מסאלה וקרימונים ובארשט. ואחר ששתו הגמלים כל הנ"ל ונח המלך מעמל הדרך סיפר המלך העסקימ"א למלך אשר סביו היה אצל אינדיאני אחד זקן מאוד בן מאה ויותר בארץ אמעריק"א והדבר היה בזמן שבא קאלאמבוס לאמעריק"א ובאו אנשים רבים לשם ואמר לו האינדיאני הזקן שקבלה אצלו מאביו ואביו מאביו ואביו מאביו וכן עד לאבי עם אינדיאני"א שבני עסקימ"א בריאים מאוד וחלשים מאוד ואיבריהם יכולים לעכל רק בשר ישן ונקניק משומר וכיוצא בזה וגם שאם לא יבנו בתיהם בקרח יחלשו ויחלשו ותגבר כחם של שונאיהם ח"ו ויחלש כח עסיקמ"א שבהם. וראה סביו של המלך העסקימ"א בזה סימן גדול שאף לעם אינדיאני"א הגיע שמע עם עסקימ"א והתחזק הזקן העסקימ"א בתפלותו.

ואמר המלך העסקימ"א למלך השני: לכן אל לך לדאוג בדבר זה כלל והתחזק בדרכך והצלח בה.

נחה דעתו של המלך השני ושכח הבת מלך שהביא עמו לארץ עסקימ"א ואבדה לו והיו מתרוצצים שם שלוש שנים עד שהתייאשו מלחפש הבת מלך שלא נראתה בשום מקום. ובאמת הלכה הבת מלך למקום שבו כל הזקנים של השבעים אומות יושבים ומספרים מזקניהם שפגשו דאקטארי"ן מאומה אחרת והיו (זקניהם הדאקטארי"ן כנ"ל) מספרים מזקניהם (של הדאקטארי"ן כנ"ל) שאמרו להם על אומה אחרת רחוקה מאוד מאוד שהם חלשים ובריאים ומוכרחים לאכול מזון כפי הקבוע עליהם. וכל הזקנים היו מספרים זה עם זה עד שנעשה כמין שקורין רעקאריסי"ע ובסוף כל הבנות מלך שנעשו מאותם סיפורים היו מגיעות למקומות של הזקני אומות ונעשו כל כך הרבה מקומות של הזקני אומות והבנות מלך ונעשה שחוק גדול מאוד בשמים ועלה השחוק עד כסא הכבוד.

והבת מלך שמעה כל הנעשה עם אביה שהגיע למלך עסקימ"א ותבהל נפשו בקרבו ולא ידע האמת למי ושכח ממנה עד שבאה למקום הזקני אומות ובסוף הגיעה בסיפור עד מקום העסקימ"א שסיפר לה על אביה שבא לזקנו המלך העסקימ"א והוא שכח אותה.

והבת מלך זעקה זעקה גדולה ומרה ושחקה שחוק גדול גם יחד. ונעשתה מהומה גדולה בשמים והיו מלאכי מרום פוחדים ורועדים מאימת הדין ונזדעזעו עליונים ותחתונים וגם עם העסקימ"א ועם אינדיאני"א ועם הודו ועם יסרל.

וזעזוע זה עלה גם הוא עד כסא הכבוד.

עשה לך רב

"אני צריך רב" הוא אמר לי, תוך שתלתלי שערו הארוך טופחים שוב ושוב על פנים עטופות בספק-צחוק תמידי.
"אבל אתה… חילוני?" שאלתי אותו. תמה על עצמי שחטאתי בחטא ההגדרה, מהשנואים עלי.
"אז מה!" הוא זרק את המילים בפשטות. "אני צריך רב, שיורה לי את הדרך, שינחה אותי בחיים". תלתל אחד נח כמעט על ידית ההילוכים הזקנה.
"בחלק הרוחני?" ניסיתי לברר.
"רוחניות זו לא מילה יהודית בעיני. בחיים, שיורה לי הלכה לחיים".
יצאתי מן המכונית החבוטה, העמוסה בשלווה ספק-צוחקת, בפשטות ובתלתלים אל עשנה של בני ברק. עשן העולה מכבשן המכוניות, בוכה את בכיים של האנשים הממהרים ברחובות ואינם יודעים כי נסים הם באין רודף. עשן המיתמר מעל צרחות המגאפונים המכריזים על החובה להצביע בבחירות עבור המועמד של גדולי ישראל.
ולא הפסקתי לחשוב מאז על מה שאמר החבר הזה הגבוה. בשקט אמר את דבריו, בביטחון, מבלי שנזקק לזעוק כנגד החולקים עליו, אפילו לא אחז בידו מגאפון כדי שישמעו.
המשכתי ללכת, מתפייד אל תוך עשנה של בני ברק. רחוק, שם בצומת המתפרקד תחת ביתי, צעק איש ענוב בעניבה יודעת-כל לתוך מיקרופון. המון זועם מילא את הרחוב וכיסה אותו בעשן שחור. האיש צעק, עניבתו רטטה, גם האורגניסט החסידי שהרביץ לקלידים הצליח להכנס לאווירה.
ומילותיו של חברי עדיין מהדהדות באוזני, מביאות עמן ריח של מכונית ישנה, ריח של אל אחד.
"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", אומר החבר שלי, קולו נעשה משונה בתוך המולת הצעקות של האיש בעניבה ודפיקות הקלידים של החסיד המפונפן בפאות קרשיות.
"אלהים אחרים הוא א-להים דתי, או חילוני", שערותיו כמעט נוגעות בבורסלינו של המזוקן מימיני. הוא הסתובב בבהלה, ומיד המשיך לשיר "ימים".
השירה התגברה פתאום, האנשים החלו לדחוף זה את זה, מצמידים את נחותי המזל אל תריסי הקיוסק שנסגר היום מוקדם מדי.
 
בלילה ראיתי מחזות משונים. היה איזה כרוז שעבר בכל העיר עם הקלטה של ילד, והוא צועק לעוברים ושבים: "יהודים רחמנים בני רחמנים, הצילו את אבא שלי, הוא טובע בטומאת האינטרנט, הצילו אותו". אחר כך התחלף קולו במעט והוא צעק: "אלוקים, הצבע עץ, תן את קולך לרשימת בני התורה, אחרת יהיה סופך רע ומר".
ואז הצטרף אליו האיש מהעצרת, עניבתו רטטה יותר מתמיד, והוא צרח בקול מעוות "אלוקים, עשה לך רב, שמע בקול גדולי התורה שהורו להצביע ג', תן את קולך לרשימה היחידה של בני התורה, ועשית ככל אשר יורוך".
מבעד לצווחות המתערבבות ראיתי במעומעם את אלוהיהם, הוא היה מפוחד למדי, אפו דבוק לתריס של הקיוסק, המון אדם רומס אותו במאמץ לראות טוב יותר את גדולי התורה שהגיעו במיוחד לעצרת.
פתאום פנו האנשים אלי, זיק של הבנה ריצד בעיניהם החלולות מהתלהבות, והם החלו רודפים אחרי בסמטאות. "כויפר!" צעקו בחוזק ונעצו עיניים זועמות בחברי הגבוה ובשערו הארוך.
ריצתם התגברה, כמעט שאחזו בזרועי, אלא שפתחתי את דלת ביתי ונכנסתי לתוכו, רועד כולי.
"רוחניות זו לא מילה יהודית", חזר חברי שוב בפשטות, תוך שהוא לוגם בשלווה מכוס הקפה שבידו. "גם חילוניות זו לא מילה יהודית" התעטפו פניו לרגע במסך של ספק-רצינות.
"צריך רב, רב שינחה אותי, שיורה לי יהדות, הלכה למעשה בחיים, שיורה לי את הדרך שלי אל הקדוש ברוך הוא".
"צריך א-לוהים", פתאום אמר ותלתל אחד שלו נוגע בשלולית זעירה של קפה שנקוותה על השולחן. "א-לוהים של יהודים, של גויים, של חילונים. א-לוהים שיראה לי את הדרך בחיים".
למרגלות ביתי התפרקד שוב הצומת, ניסה להניח עצמותיו התשושות מארועי היום. על האספלט המיוזע רקדו אלפי פתקים שנראו עייפים מתמיד. שרידי צעקות ענובות עוד חבטו בתריסי הקיוסק, דורשים מן הפתקים לעשות להם רב, סוקלים פתקים סוררים שמצאו להם רב אחר לענות בו.
 
"עשה לך רב!!!" צווח האיש בעניבה יודעת-כל.
"עשה לך רב!" צעקתי אני.
"עשה לך רב" אמר בשקט חברי הגבוה, ושערו הארוך התנדנד בשלווה.