תפילה

לשמם

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
אֵיך נַכְלִיב נְשָׁמָה בְּגוּף
וּנְשָׁמָה אָיִן
וְצֶלֶם אֱלֹהִים הָיָה לְצֵל–
מָוֶת בְּחַיִּים אוּלַי נַכְלִיב?
אֲבָל כְּבָר הֵמַתָּ
וְתָלִיתָ נְשָׁמוֹת לְכוּדוֹת
בֵּין דֶּכֶא לְעָשֹור
כַּפֶּר נָא עַל הַכְּפוֹר
עַל הַמַּחְסוֹר
עַל הַמַּחְזוֹר הַמַּרְקִיב עוֹלָם
וּבוֹרְאוֹ מֵחָדָשׁ לְחַיֵּי גֵּיהִנֹּם
אוֹרוֹת – לְאֹפֶל
לְשֵׁם מָה?
לְשֵׁם מִי?
מָה אָנוּ, מֶה חַיֵּינוּ, מָה מוֹתֵנוּ
לְנִדָּה הָיִינוּ
אֲבָל פָּסְקוּ דָּמֵינוּ
וְעַכְשָׁו נוֹתַרְנוּ כֶּתֶם עַל דִּירָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים
אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים
בְּמִי יֵשׁ
רַק בְּאֹהֲבַי יֵשׁ, לְהַנְחִיל
וְאַתָּה מַנְחִיל לְכֻלָּם יֵשׁ
כֻּלִּי יֵשׁ
אַף כִּי אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּעוֹלָמְךָ
לוּ רַק הָיְתָה זֹאת שְׁעַת נְעִילָה
אֵלֶּה חַיִּים שְׁלֵמִים נְעוּלִים
עֲקוּדִים וְנֶעֱקָדִים בָּעֲלִילָה
עַל עִלּוּי שְׁמֶךָ
לְשֵׁם מָה?
לְשֵׁם מִי?
הֲלֹא שְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ
אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ
לְמַעַן הַטְּבוּחִים לֹא־עַל יִחוּד שְׁמֶךָ
הַהֲרוּגִים סְתָם כָּך
מִתַּחַת לַפַּחִים בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית
הַחוֹלְמִים עַל יֹפִי וְאֵינָם נוֹשְׂאִים עוֹד אֶת הָעֹנִי
הַלֹּא־כְלוּם
הַנִּרְקָבִים בְּבָתֵּיהֶם לְלֹא מוֹדָע
וּכְלָל אֵין לָהֶם שֵׁם
אִם לֹא לִשְׁמֶךָ
לִשְׁמָם.

לשמך

זְכֹר אַלְפֵי תְּפִלּוֹת הָאָבְדָּן
כְּשֶׁשָּכַבְתִּי בַּחֶדֶר פְּרַקְדָּן
וּבִקַּשְׁתִּי: תִּתֵּן חֲסִידְךָ לִשְׁאוֹל
וְלֹא שָׁעִיתָ לִגְאוֹל
אוּלַי אֵין שְׁאוֹל מַסְפִּיק
אוּלַי אֵין חָסִיד מַסְפִּיק
זְכֹר אַלְפֵי דְּמָעוֹת שְׁתוּקוֹת בְּבוֹרוֹת
שָׁם הָיוּ עַצְמוֹת נִשְׁמוֹתַי פְּזוּרוֹת
חֲנוּקוֹת עַל יְדֵי עֲרִיצֶיךָ
שֶׁזִּמַּרְתִּי לִכְבוֹדֶךָ
בְּנֵבֶל, בְּחָלִיל וּבְסִינְתִּי שֶׁל מוֹג
בְּעָשׂוֹר יָגֵעַ אֲשֶׁר בְּעָשָׁן נָמוֹג
הַנְּשָׁמָה כְּבָר לָךְ
גַּם אֶת הַגּוּף קַח
בְּיִידִישׁ הַכֹּל לָךְ
בֶּייגַלַאךְ
חֵיינְדַלַאךְ
בְּעִבְרִית הַכֹּל לִי
בִּיסְלִי
אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי
בְּיִידִישׁ אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת
בְּעִבְרִית אֲנִי חֲסַר מַשְׁמָעוּת
אֶת הַגּוּף קַח לָךְ
אֶת הַזְּלִילָה וְהָעֶצֶב וְהַגַּאֲוָה
וְהַיִּידִישׁ וְהַשְּׁטְרַיימְלַאךְ
אֶת הַנְּשָׁמָה הָשֵׁב לִי
אֶת הַגַּעְגּוּעַ וְהַלֵּב וְהַתַּאֲוָה
לִשְׁמֶךָ.

דירה לתאוותך

הָרַב הִזְכִּיר אֶת הַפִּדְיוֹם
אֲבָל לֹא אֶת הָאֲנָחָה
הָאֵבֶל
עַל שַׁבָּתִי שֶׁנִּשְׂרְפָה עַל מוֹקֵד
עֵצִים שֶׁקּוֹשְׁשָׁה
חֶרְפַּת תֵּעוּבֵךְ
שֶׁבֵּעֲרָה תְּפִלָּתִי
וְהַבּוּז שֶׁחָתַךְ וְרִידַי בְּאַמְבָּט
אוֹר אֵינְסוֹף
בֶּטַח
וְשֶׂרֶג עוֹרְקַי עַל הַפְּסַנְתֵּר הַמֵּת
בְּלִי קְרוֹבִים
הַחֶדֶר קָטֵן
מָחָר יִהְיֶה קָטָן אַף יוֹתֵר
מִצִּמּוּק לִבִּי
לְבָבֵךְ הַמִּתְכַּבֵּד
מִבֹּשֶׁת חֲטָאַי
מִפֶּרֶשׁ טֻמְאָתִי
וְאַתְּ רוּחַ עוֹמֵד, סָמִיךְ
מְנַגֵּן שִׁבְרִי
רֹעֶה עֲוֹנִי
צוֹרֵב פִּצְעִי עַד עוֹלָם
שָׁנָה נֶפֶשׁ שַׁעֲשֻׁעִים עֶלְיוֹנִים
הָיוּ לַתַּחְתּוֹנִים
דִּירָה לְתַאֲוָתְךָ

אֱלֹהַי, קָטַנְתָּ מְאֹד
בָּאַחֲרוֹנָה, אֵינֶנִּי רוֹאֶה
דָּבָר
רַק בַּעַל דָּבָר
אֲנִי רוֹאֶה
אֶת הַחֹפֶשׁ לִבְחוֹר
לַחְדּוֹל.

תפילה ליעקב

תְּפִלָּה לְיַעֲקֹב, כִּי לֹא נוֹתְרוּ בִּי עוֹד תְּפִלּוֹת
אָכֵן, גָּדַל עֲוֹנְךָ מִנְּשׂוֹא
בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב: לֹא יַחְפֹּר בּוֹר –
אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
וְסָד בַּסִּיד,
שֶׁלֹּא יְרַפֶּה אֶת הַקַּרְקַע
וְאִלּוּ אַתָּה חָפַרְתָּ בּוֹר
בְּאֶמְצַע קַרְקָעִית הַהֲוָיָה
וְלֹא הִרְחַקְתָּ דָּבָר
וְאַיֵּה הַסִּיד?
וּמָה שֶׁהִרְחַקְתָּ – עָשִׂיתָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲזֹר
כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה
וּמֵאָז לֹא חֲדֵלָה הַקַּרְקַע לִרְפּוֹת
וְהַכֹּל חָרוּשׁ בּוֹרוֹת־בּוֹרוֹת.

בָּרָאתָ בַּגָּן עֵץ חַיִּים
אֲבָל מִיָּד לָחַשְׁתָּ לִנְחַשׁ מָוֶת
וּמֵאָז לֹא חֲדֵלִים הַחַיִּים לָמוּת
אֲנַחְנוּ מֵתִים
וַאֲפִילוּ לִטּוֹל נַפְשֵׁנוּ אָסַרְתָּ
שֶׁלֹּא נָמוּת עוֹד יוֹתֵר
אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לָמוּת עוֹד יוֹתֵר
כָּל הַמָּוֶת הַזֶּה.

חָפַרְתָּ בּוֹר בְּלֶב אִישׁ וְאִשָּׁה
לְמַעַן יִרְפּוּ כָּל חַיֵּיהֶם בְּגַעְגּוּעַ
וּמֵאָז לֹא חֲדֵלִים הַלְּבָבוֹת לִרְפּוֹת
כָּל הָרָע הַזֶּה.

חָפַרְתָּ רָע, צִמְצַמְתָּ טוֹב
וּמֵאָז מִי יִמָּלֵט מֵאֵימַת הַדִּין
וְאֵין דִּין, וְאֵין דַּיָּן
וְאֵין רָע, וְאֵין טוֹב
חָשַׁקְתָּ בַּתַּחְתּוֹנִים
רִפִּיתָ עֶלְיוֹנִים
חָפַצְתָּ בִּמְלוּכָה
שִׁבַּרְתָּ כֵּלִים
הֶעֱנַקְתָּ שַׁבָּת
הִשְׁבַּתָּ נֹעַם
הִרְקַעְתָּ בְּרִיּוֹת לַשָּׁמַיִם בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה
מִהַרְתָּ לְהַסִּיג לֵב בַּחֹרֶף בְּאֵימַת הַיְּצִירָה
הִגְדַּלְתָּ לְקָבְרֵנוּ בְּמִדּוֹת שֶׁבַע
הִלְבַּנְתָּ פָּנֵינוּ בְּגַסּוּת הַטֶּבַע
כָּל הַטֶּבַע הַזֶּה.

הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר – יַרְחִיק עֵדוּתוֹ
וְאַתָּה – חוֹתָמְךָ אֱמֶת, תוֹרָתְךָ אֱמֶת וְשִׁמְךָ אֱמֶת
וְאֵינְךָ מַרְחִיק דָּבָר
כִּי לֹא נוֹתַר דָּבָר
אַף לֹא גַּעְגּוּעַ אֶחָד
אַף לֹא אֶחָד
כָּל הָאֱמֶת הַזֹּאת.

בּוֹרוֹת־בּוֹרוֹת
דּוֹרוֹת־בּוֹרוֹת
כָּל הָרִפּוּי הַזֶּה
רַפֵּנוּ וְנִרְפֶּה, חָפְרֵנוּ וְנֵחָפֵר
רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: יֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי – בְּצוֹאָה רוֹתַחַת נִדּוֹן
אֲבָל לֹא אָמְרוּ כִּי הַבְּרִיּוֹת כֻּלָּן – בִּכְלוּם נִדּוֹנוֹת
בִּכְלוּם
קַר כַּקֶּרַח.

ספק תפילה לספק

הרגע הזה שיכול להיות הבא, ספק סובב סיפוק שממלא.
עזוב אותי לנפשי, הפחד מלאהוב, כי אולי נחדל לעשות זאת יותר. השלך אותי לשלוותי, החשש מגבול ומידה.
טומאה וטהרה משמשות בערבוביה, הופכות את הטענה לכתר. והכתר הפוך, או ישר, ומי ישים קץ למיצרי. רק אתה, או אני, או איך שלא נקרא לזה.
וספר התורה שבנפשי קורא לי לאהוב, להתפשט. ומי יודע אם אחר כל האהבה, אוכל עוד לאהוב באמת.
קרב אותי אלי, א-לוהי אמת, שאדע אהבת אמת שאין אחריה עוד אהבה. שתהיה שורש לכל הבאות אחריה, חכמות ונביאות ככל שתהיינה.
הבהר את שמי לְבָטַי, שיהיו ראויים לשם הַלֶבֶט, רק טרם לְחַש לי בשקט, מי הוא הַלֶבֶט המנדד שנותַי. ואַיֵּה יִמָצֵא לי ספק משובח מזה, שאמצא בו מזור לספק קודם, חיוור ושקרני.
האצל, ברא, יצור ועשה לי קנאות אמיתית של קנאים, מעוותת מחושך ומוטרפת מאור, ואז אצעק, ואהיה בטוח כמו שלא הייתי מעולם.
גלה לי את ספר התורה שלי, שיהיה בטוח בעצמו וכל יודע, ותן לי תפילות שמִחות, תפילות בהירות-מתלבטות-אמיתיות-מסופקות.
כפר לי על חטאים המתפרצים כברק, ועל חטאים המנקרים כגשם וכשלג, כשנים ילבינו.

וְעַל כּוּלָם, אֱלוֹהַּ סְפֵקוֹת, סְלַח לִי, מְחַל לִי, כַּפֶּר לִי.